רובנו מסתובבים בעולם עם המחשבה כי "לי, זה לא יקרה", אך כאשר אנו נותנים אמון במערכות שונות, כולל במערכת הרפואית, עלינו לזכור כי עלולים להתרחש מקרים בהם מישהו עשה טעות, מישהו התנהל בצורה לא נכונה, ויצר נזק במקום בו היה צריך ליצור ריפוי. מקרים אלו נכנסים לעיתים קרובות תחת ההגדרה של רשלנות רפואית.
רשלנות, ברפואה או בכל תחום אחר, אינה מדברת על טעיות אנוש שניתנות להבנה, אלא לפעולות שלא לקחו בחשבון את רמת הזהירות הסבירה והמקובלת בסוג הטיפול שניתן, או במסגרת כל שירות הניתן תחת סל השירותים הרפואיים או בתוך מתחם של בית חולים, מרפאה וכיו"ב.
הרשלנות הרפואית בחוק בישראל
רשלנות היא מושג משפטי, וככזה יש לו הגדרה ברורה יחסית (שניתנת לפירוש, כמובן, בהתאם למקרה, מול שופט בבית המשפט). רשלנות רפואית לעומת זאת לא מעוגנת בחוק הישראלי, לפחות לא כמושג משפטי עצמאי.
במקום זאת, עיגון מעשי "רשלנות" בתחום הרפואה קורה תחת חוק עוולת-הרשלנות, סעיף בדיני נזיקין, ושלא כמו ברשלנות פלילית, לרוב המקרים בתביעות אלו מסתכמים בתביעות על רשלנות נזיקין, כלומר שהנאשם, במידה ויצא אשם, יאלץ לפצות את המאשים, אך לא יעמוד מול דין פלילי.
הרשלנות עצמה מוגדרת בסעיפים של חוק זה דרך פעולה (או אי-פעולה) שהיה נוקט אדם סביר, הגדרה מעט רכה המאפשרת מקום לפרשנות, ולפיכך הצורך בהוכחה כי נעשה נזק הוא רק חלק מהתביעה במקרים אלו, בהם יש גם להוכיח כי הנזק עליו נדרש הפיצוי נעשה בצורה רשלנית.
סוגי הרשלנות הרפואית
ישנם שלושה סוגים מוגדרים של רשלנות רפואית אשר הובחנו עם הזמן ובהתאם לסוגי המקרים. הסיווגים הללו מתייחסים לרשלנות בטיפול רפואי, פגיעה באוטונומיה של האדם, או רשלנות הנובעת מהעדר "הסכמה מדעת", שהיא מונח מעניין בפני עצמו, ודבר שלא רבים מכירים בעולם תביעות הרשלנות ברפואה.
הסכמה מדעת, גם מחוץ להקשר הרשלנות ברפואה, מדבר על זכותו של כל מטופל להחליט ולקבוע לגבי סוג ואופי הטיפול הרפואי לו יזכה, וזאת לאחר שעודכן בכל המידע הרלוונטי שיכול להאיר אור על מצבו ועל אפשרויות הטיפול בו.
בכל הנוגע לרשלנות, במידה והתרשל הצוות הרפואי בשמירה על זכות זו של הסכמה מדעת, הרי שגם כאן מדובר ברשלנות.
